זה סיפור על מניאק אחד , שעד שלא פגשתי אותו לא האמנתי שיש כאלה מניאקים בעולם, אבל הסיפור הזה הוא לא דוגמה.

המניאק הזה, לא משנה השם שלו, הטריפ שלו תאונות.
לא כאילו שהוא מעורב, אלו שיוצא לו להשקיף אליהם מהצד.
אסונות זה גם כן בסדר מצידו, והכי הכי פיגועים. מפיגועים הוא משפיך ניטים.
זה לא הפיצוץ, זה לא הדם, האמת שהוא די נגעל מהקטע של הדם והגופות והאברים הכרותים וכל זה. הוא משתדל להימנע מאלו למה זה מביא לו בחילה, מרב שהוא בן אדם רגיש, הוא בעצמו אמר לי שהוא רגיש, כל כך רגיש שהוא נהיה שחקן קולנוע , ועוד הצליח לו בגדול, תארו לכם כמה רגיש הוא . אבל הוא מצליח להתמודד עם זה - הגופות והאברים המרוסקים וכל זה, כי הוא גם פילוסופי לא רק רגיש, והפילוסופיה שלו היא שאין טוב בלי רע , ואת זה אפילו בודהה אמר.
ומה הטוב בפיגועים ( וגם אפילו שקצת פחות בסתם אסונות ותאונות) ?
הסולידאריות ! הוא מת על סולידאריות. הוא שונא ניכור ואוהב סולידאריות , וסולידאריות הכי קל לתפוס בפיגועים.
עכשיו מה? גם אני גנוב על סולידאריות , אבל אני , יש לי את הסיבות שלי. אצלי זה לא סתם, זה פוליטי. אני זה מי שמביא את הטושים והבריסטולים להפגנות , אלה שמתארגנות ספונטאני, איך שנהיה איזה משהו, ושמה גם הכרתי אותו.
בהתחלה רק מרחוק, הייתי קולט מישהו שהוא לא ממש מהקן שלנו, החברה של כהנה חי. מגיע ראשון תמיד, משקיף מהאופניים, חשבתי אותו מושתל עד שהוא בא אלי ביציאה.
איזה פעם שנתקעתי לבד עם כל הטושים והבריסטולים ולא בא אף אחד אחר מהחברה, ומילא שהייתה הפגנת יחיד, פשוט לא ידעתי מה לכתוב למה זה לא התחום שלי, והוא, שכבר הכרתי אותו בשלום שלום, היה שם בצד, וקלט אותי שאני בבלגאן, והציע לי לכתוב איזה משפט שאני זוכר טוב למה עד היום מסתלבטים עלי וכמעט שהעיפו אותי מהתנועה בגלל זה : "יסוטל העם יבוטל מע"מ"
שזה אז נשמע לי טוב ומקורי ואפילו מתחרז, וגם אחרי זה דמיינתי שהוא גילה לי כי הוא רק רצה לעזור , והוא אפילו עזר לי לכתוב את זה, ובעד זה נהיינו חברים והחלפנו טלפונים ונהיה לנו מן קומבינה כזאת שאם קורה איזה אירוע, אז מי שיודע ראשון קורא לשני, וככה היינו נפגשים מלא, למה בדיוק נהיה השלום המסריח הזה, ואנחנו והחמאס, ימך שמם, לא ישנו רגע. הקן שלנו תפס תאוצה, והתחילו להגיע מלא אנשים, ואפילו בחורות היו באות, והכל היה טוב עד שקרה מה שקרה עם תמר, שחשבתי אותה שהיא בחורה מצוינת עם דעות וערכים וממשפחה טובה כמו שצריך.
עד שבאיזה הפגנה אחת, ממש מוצלחת, אפילו חסמנו את דיזנגוף, והיו מלא אנשים מהקן וגם עיתונים וטלוויזיה מחוץ לארץ, ואפילו עצרו אותנו, כמה מהחברה, ורק בלילה ששחררו אותנו, סיפרו לי שההוא, "חבר שלך" הם קראו לו, תפס איתה דיבור והם הסתלקו ביחד, והם גם אמרו לי שזה לא הפעם הראשונה שלו ככה, עם בחורות שהוא אוסף מהקהל.
פתאומי הבנתי למה הייתי פוגש אותו תמיד, ונהייתה לי מה זה כריזה עליו , על זה שהוא משחק אותה סחבק , על זה שהוא היה מנצל ממש פיגועים ואת הכבוד של העם היהודי רק בשביל להתחיל עם בחורות , ועוד מהקן שלנו , בחורות טובות שהוא מוציא לדרך רעה , ועוד את תמר , שרק עכשיו קלטתי שהיא הייתה מיועדת לי.
אוקצור איך שכל זה רץ לי בראש, ישר עברה לי השמחה , על ההפגנה והמעצר עם העיתונים, ועל שהרגשתי כמו גיבור וכל זה. ובמקום , עלה לי בראש שאני מה זה טמבל, שאני לא קולט מי נגד מי בכלל, ושעד היום לא הבנתי מה המשימה שלי, שהיא להראות לו מה זה. ואז נהייתה לי הרגשה טובה עוד יותר מבהפגנה , כששרנו התקווה מול האוטובוסים שלא יכלו לעבור.
לפיגוע הבא באתי מה זה חם , אבל כשראיתי שהוא איננו עבר לי כל החשק, צעקות וזה-למה עליו הייתי חם. עמדתי בצד והסתכלתי , סתם הפגנה.
לעצרת בכיכר באתי, אבל כבר ניחשתי שהוא לא יגיע, לא הוא ולא תמר.
אז הבנתי שצריך להחליף מדיניות , לשנות סגנון, להסתובב בחוגים אחרים, איך שקוראים לזה.
הלכתי נרשמתי ל"מרץ". בהתחלה התביישתי, פייר , שאף אחד שמכיר אותי לא יהיה שם לקלוט אותי איתם בהפגנות, כמו חנון , שלטים מלטרסט.לא טושים, לא בריסטולים, לא התקווה, לא "חבר שלי", ולא תמר.אבל דווקא היו שם הרבה בחורות אחרות, יותר מאצלנו, וגם מה? - חוץ מהאופי דווקא היו שוות, כמה מהן, לא משנה. בסיכומו של עניין הלכתי כמה פעמים, לא נתקלתי בו, החלפתי מדיניות.
חיפשתי סולידאריות במקומות אחרים.
במשחקי כדורגל - לא מצאתי. בפאבים - לא.
אפילו הלכתי לבית משפט , ודווקא הייתה לי הרגשה טובה , חשבתי שעכשיו אני מבין אותו שהוא נהנה מצרות של אנשים אחרים, נהנה להסטלבט עליהם . ובאמת במשפט שהייתי היו אחלה צחוקים, אבל לא חזרתי עוד פעם, איך שהוא דמיינתי שהוא, זה לא הסטייל שלו, שהוא מחפש סולידאריות מתוחכמת , וגם שלא היה לי נעים מעצמי ומהמסכן הזה במשפט, שהביא כאפה לאשתו ועכשיו לא נעים לו .
כבר הייתי מטר מלהתייאש, רק שכבר לא היה לי למה לחזור. מישהו השתנקר עליי בקן, שראו אותי עם חולצה של "מרץ" שותה בירות בדרבי , דווקא היה אחלה משחק.
בקיצור, אם בן אדם צריך שיהיה לו תחביב ותסביך, אז אצלי, "חבר שלי עלק" היה שניהם.
אז אמנם לא הגעתי להישגים, אבל לפחות היה לי מה לעשות, תירוץ לעשות אותו, ועוד ראיתי מלא דברים מגניבים שלא היה יוצא לי אחרת. אפילו עמוק בלב כמעט ויתרתי לו, בזכות מה שהוא עשה בשבילי.
עד שיום אחד, אני עובר בדיזנגוף. נשאר לי ההרגל הזה של לעבור ליד איפה שהייתה ההפגנה ההיא, גם למה שזה היה מן רגע שיא כזה, וגם בסוג של אבל, כמו לעלות לקבר של איפה שהשתנו לי החיים וגנבו לי הבחורה.
אני עובר אדיש, פתאומי, קולט הפגנה. בהתחלה רציתי להסתלק, הייתי בטוח שזה החברה שלי מפעם, "מכהנא חי", אבל היה קצת שקט מדיי בשביל זה. חשבתי אולי אני יגיד שלום לכמה בחורות ממרץ שהכרתי, אבל לפי החולצות שהיו צבעוניות מדי, קלטתי שזה לא הם.
אמרתי אני אצטרף סתם, גם אם לא, ככה בשביל הסולידאריות של פעם.
התקרבתי ככה, קראתי השלטים , מלא היו באנגלית שזה לא הצד החזק שלי, היו גם מלא ציורים של עלים, חמסות כאילו , ופתאום בין כולם אחד מוכר: "יסוטל העם יבוטל מע"ם"
ישר נדלק לי הצל של הזיכרון , תוך שניה התחבר לי הכל, ההוא, "חבר שלי עלק" היה מחזיק בשלט, צועק כל מיני שטויות של פנאטים, ולידו עמדה תמר, שישר ראיתי עליה שהיא לא בעניין.
אני, שכבר לא הייתי כזה מאמין גדול, ישר ידעתי שזה 'הכוון' - דווקא בדיזנגוף, במקום שלי, ועוד השלט הזה, ועוד עם תמר??
נדלק לי כל הכריזה מחדש, ישר נהיה לי פלש מפעם פעם , שעוד הייתי בעניין של הבלגאן.
בלי לחשוב שניה תפסתי בלוק והבאתי אותו בחלון של הניידת שעמדה שם. ישר יצאו כל החברה של מרחב ירקון מהטרנזיט, לתפוס את הפושע. עכשיו אני, בעד שאני מומחה, לא קלטו עלי שזה אני, באתי לגידי מהמרחב, שהכיר אותי מאז, והשטנקרתי לו על ההוא מהשלט, שזה הוא, וגם שיביאו לו איזה חיפוש בבית למה הוא מפוצץ בחומר, משווק לכל החברה, מעביר מבדווי אחד חבר שלו בסיני.
את כל זה אמרתי לו בלי בכלל לתכנן, מה אני מבין בדברים האלה? סתם יצא לי.
בסוף הסתבר שזה נכון, ההוא הכניסו אותו לארבעים ושמונה, ואחר כך לארבע עשרה יום, למה היה יובש באותה תקופה, לא היה להם את מי לעצור מרב שכולם כבר התרגלו לשלום, אפילו החמאס. אבל כמו שהוא לימד אותי אין רע בלי טוב.
אז ככה הוא עכשיו מחכה למשפט ציבורי משהו משהו, ואני ותמר יושבים פה, יורדים על הזולה חירום שלו, שלא קלטו בחיפוש של המיחלק.
לא יודע בדיוק מה זה, אבל זה מביא לי אחלה סולידאריות שבעולם, החומר הזה.
וגם עם תמר , סולידאריות. ואפילו עכשיו , כשאנחנו מסתכלים על התמונות שלו בטלוויזיה, בשידור ישיר מהמשפט, מרוב שכבר אין להם חדשות לשדר , (וגם שהסתבר שהוא באמת שחקן קולנוע מפורסם) , אפילו שלא בסטייל שלי לראות משפטים, ואפילו שהוא הבן אדם הכי מניאק שפגשתי בחיים שלי, אפילו כל זה , יש לי רק סולידאריות אליו. .