יש אנשים שזוכרים את הגלגול הקדם שלהם, יש כאלה שלא, ויש כאלה שאף פעם לא חשבו על זה בכלל, יש להם דברים אחרים בראש, כוסיות לדוגמא.
חבר שלי עירן הוא אחד מאלה, מרב שיש לו כוסיות בראש לא נשאר לו מקום לדברים אחרים. לא הגות, לא פילוסופיה, ובטח שלא הגלגול הקודם , ובכל זאת, מאז שהוא זוכר את עצמו הייתה לו משיכה לברזיל, זה המקום שלו - את זה הוא ידע תמיד
(עוד לפניי מתי כספי).
ביום שהוא השתחרר מהצבא הוא כבר היה על המטוס עם תואר ראשון בפורטוגזית מהאוניברסיטה הפתוחה.
כשכולם טיפסו את האנדים וקנו מזכרות במאצ'ו פיצ'ו הוא שכב על החול הלבן של ריו איתה, ויותר מזה הוא לא סיפר, וזה לא שהוא לא נהנה לספר, בדרך כלל כן, ואפילו מאד, אבל בפעם הזאת , כשהוא חזר מברזיל , הוא רק שתק בפרצוף רווי נחת של מי שהגשים את החלום שלו. אחרי שבוע הוא כבר התחיל לתכנן את הקם-בק שלו לברזיל.
אחרי עוד שבועיים של תכנונים אמא שלו רשמה אותו לאוניברסיטה, הסגורה, לביולוגיה.
לא יודע למה דווקא ביולוגיה, גם הוא לא, ואפילו אמא שלו לא בטוחה. איך שלא יהיה מישהו היה צריך להוריד אותו מהקטע של השיבה לברזיל , ובגלל שהוא לא התנדב, אמא שלו עשתה את זה בשבילו. הוא קיבל בהבנה.
מהשיעור הראשון הוא הבין שהאוניברסיטה זה לא בשבילו, והוא כבר היה מוכן לעזוב ולחזור להגיגי השיבה שלו, רק שאיך שניגמר שיעור המבוא לביולוגיה של הצמח, עלתה באוזניו מנגינה מוכרת. השפה אמנם הייתה עברית , אבל המנגינה, הצליל, אי אפשר היה לטעות - ברזילאית! וזה לא שהיא הייתה כוסית במיוחד, אבל כל זה לא משנה בכלל כשאתה יודע מה אתה רוצה , והוא ידע , והוא לא איבד את העשתונות.
קראו לה מרסיה, מרסיה א' , המרסיה הראשונה שלו בתל אביב, המרסיה שקישרה אותו למאפיה הברזילאית, ומהרגע שהוא קושר , מרסיות לא הפסיקו לנהור לדירתו. מרסיה ב', ואחריה מרסיה ג' (שאולי בכלל קראו לה שילה , אבל מה זה חשוב), שבע מרסיות בשנתיים, ואני הכרתי את כולן למה הייתי שותף שלו.
הן לא היו יפות במיוחד, אפילו שחלקן היה בסדר, והן לא היו נחמדות במיוחד או כל דבר אחר במיוחד, חוץ מלהיות ברזילאיות ומרסיות במיוחד. וזה הספיק לו, ואפשר להגיד שהוא מצא את עצמו, והוא כבר לא חשב על קם-בק לברזיל כשכל המרסיות של ברזיל עשו עלייה לרגל ,אליו.
אפילו מהסוכנות כמעט הציעו לו מישרה של קולט עליה מורשה, והוא בטח היה מסכים למה זה עדיף על דורמן בהילטון , שזה מה שהוא עשה בזמנו, אבל הוא לא, למה שמי שהציע לו זה הייתי אני במין סוג של הומור כזה, כשהמצב התקרב לאובססיה קטטונית , ולהסתלבט על עצמו ועל המרסיות שלו, לא היה לו אכפת, וזה למה שהוא כבר נהיה ציני מרב מרסיות.
ואז הגיע טלפון, אני עניתי והייתה על הקו עוד מרסיה, אני כבר הייתי רגיל, אבל כשעירן ענה הרגשתי שזה משהו מיוחד למה שהוא כן איבד את העשתונות, והוא סימן לי להנמיך את המוסיקה מרב שכך , ותקע לעצמו אצבע באוזן השניה, ודיבר איזה שעתיים, אבל את זה הוא עושה בעצם עם כל המרסיות.
אחר כך הוא לא ישן שבוע, וגם אמר לי להגיד לכל המרסיות האחרות שהוא לא בבית, וגם סיפר לי למה: בטלפון ההוא הייתה מרסיה 0 ! המרסיה האולטימטיבית , האבטיפוס בכבודו ובעצמו, ההיא מהטיול לברזיל, ולא דיי שכך, היא התקשרה להגיד לו שהיא באה לארץ, קצת לכבוד הארץ והרבה לכבודו, והוא פשוט נשפך, התמוגג, מה לא.
ואז היא הגיעה , אני זוכר בדיוק למה אני פתחתי לה את הדלת, למה עירן היה בהילטון פותח וסוגר דלתות, ובפתח ראיתי מרסיה כמו כל המרסיות רק עם מזוודות. ישר שהודעתי לו הוא התפטר, ואיך שהוא הגיע הם זינקו אחד על השני, ואני ברחתי לסיני לשבוע, ועד שחזרתי הם כבר מצאו דירה ברמת אביב, ובדיוק היו עסוקים בלארוז את הדברים שלו והמזוודה שלה.
קצת היה לי חבל על המערכת, למה נתקעתי בלי מוסיקה, אבל קשה להישאר קטנוני כשהשותף הציני שלך זורח מאהבה.
אחרי זה לא שמעתי ממנו שנתיים, אני לא יודע אם הם הזדיינו רצוף כל השנתיים, אבל גם בהפסקות לא היה לו כוח לטלפן. לא משנה, מה אכפת לי? - העיקר שהוא מבסוט חשבתי, כשכבר חשבתי עליו , אם איזה מרסיה אחרת הייתה מתקשרת בטעות.
אבל הוא לא היה מבסוט. בכלל לא, הוא סבל .
הוא התבאס פחד - או שזה רק מה שהוא אומר עכשיו.
היא הייתה מכשפה פולניה טיפוסית, חוץ מהשם והמנגינה, אבל מהר מאד הסתבר לו שזה לא מספיק, והרבה יותר לאט לקח לו להשתחרר מציפורניה.
מאז הוא חזר לדירה, ומאז אני עברתי לגור עם חברה שלי. לו כבר אין מרסיות , והוא סתם מסתובב עם בחורות כמו מיכל וגלית, וחלק מהן אפילו כוסיות ונחמדות, וגם הוא נראה דיי מבסוט.
מדיי פעם עוד מתקשרת מרסיה ז', האחת לפניי מרסיה 0 הקטטונית, ולה, מרסיה ז' , כבר יש ילדה ואפילו בעל, אבל בכל זאת , מדיי פעם כשהיא נוסעת על האופני כושר שלה, הם מפטפטים בטלפון, ככה סתם לזכר הימים. וזה כל מה שנשאר לו מהגלגול הקודם ומברזיל.
אז אתמול , על בירות, ניזכרנו בתקופה ההיא, ושאלתי אותו מה יש לו להגיד על כל זה?
והוא אמר שאיך שלא יהיה , זה לא טרגדיה.