פעם נסעתי לקניה .היה פצצות.
אמא שלי שאלה מה פתאום קניה ?
להגיד שלום לקובי מניירובי , לאכול חסה במומבסה - אמרתי .
לא יודעת , אתה נישמע לי קצת מבולבל - היא אמרה.
נסעתי בכל זאת .אפילו שהיא צדקה - הייתי מה זה מבולבל , וזהר שנסע איתי - לא כל שכן .(או שהוא סתם משוגע ?)
היינו פה , היינו שם , בסוף הגענו למומבסה .
גרנו ב"ניו קניה לודג'" לא רחוק מהשוק , מהנמל , מהכל בעצם.
הבעלים היה הודי , המקום היה זול , האווירה בסדר , החדר לא רע , רק שישנו בו שישה אנשים בלילה .לפעמים בורגנים זעירים קנייתים שהיו מחלקים את שקי התה שקנו בנמל לשקיות של פאונד שימכרו למחרת על המדרכה בשוק. בפעמים אחרות תיירים מגרמניה שהיו בטוחים שאני וזהר (שאיכשהו יצא שרב הזמן סתם ישבנו בחדר ובהינו ) נגנוב להם את ה NIKKON F חולמניוקי שלהם איך שהם יצאו לסבוב. אבל תמיד תמיד היה בראין :אנגלי , כבר לא ילד , 50 נגיד , מורה לאנגלית בתיכון של מומבסה שגר שם , בחדר הזה עם כל המתחלפים המשונים האלה כבר 16 שנים ,אבל בפינה , במיטה משלו.
כל יום הוא היה חוזר מהעבודה , אומר לנו יפה שלום , מתקלח ביסודיות , מתלבש אפילו ביותר, ומזמין אותי ואת זהר , שמטבע הדברים עוד ישבנו ובהינו , להיצטרף אליו לדרינקים.
הוא היה בן אדם של הרגלים הבריאן הזה . משמונה עד תשע שותה ב BLUE LAGOON תשע ורבע עד עשר ב BAGDAD (כן יש כזה בר גם במומבסה או שלפחות היה אז ) עשר וחמישה עד וכולה וכהנה.
וככה , בראין היה כל ערב מפרק לנו את המסלול , שאם בטעות יתחשק לנו לקפוץ לדרינק - נדע בדיוק איפה ומתי למצוא אותו .
האמת שאני וזהר בזמנו , לא היינו בכלל בקטע של דרינקים .
הגאנג'ה המקומית - או ג'יי פיור כפי שניקראה בפי הסטלנים של מומבסה (למה שהיא בעצם באה מאוגנדה - יו ג'י ) הספיקה לנו לגמרי, או בראי הזמן הייתה מעל ומעבר.
לא משנה שאף פעם לא באנו לסיבוב שלו , בראין היה לגמרי בעדינו גם ככה . וגם אנחנו בעדו . ממש סחבקים . הסתבר שהוא בכלל הגיע לקניה - 16 שנים קדם מסיבה אחת פשוטה - הוא קרוע על כושיות . אנגליות לא עושות לו את זה (וסביר שגם הוא לא להן ) אבל כושיות זה סיפור אחר לגמרי . הוא היה מה זה מעורבב אתם - ברמות הגבוהות .
מלא ילדים, ממלא בחורות . מלא פרשיות , טרגדיות ניואנסים קומבינות - כל מה שהיה עובר עליו בלילות של הדרינקים שאנחנו טרחנו להחמיץ בעקביות ,ושהוא היה טורח לדווח לנו ביום שלמחרת , תוך כדי שהוא מתכונן לדרינקים של הערב שיבוא.
האמת , איך שקלטנו אותו , טחנו אותו הכושיות האלה . תמים כמו ילד , לב זהב - מטרה עומדת מה שנקרא , אבל לא אמרנו לו מילה . למה סתם להרוס?
סוף סוף היה לו עם מי לדבר.
לסוחרים הקנייתים הוא לא התחבר , בעל הבית ההודי היה אמנם נחמד והכין צ'יקן בריאני משובח כל יום שלישי (שזה היה אירוע חגיגי בלוז של בראין שהיה לצורך כך אפילו דוחה את סיבוב הדרינקים שלו בחצי שעה) אבל לערבב אותו במלודרמות ממש לא התאים.
את הטיילים הגרמנים או האוסטרלים או את בעצם כל מי שהיה בא , עם תרמיל של מטפס הרים , וספר של לונלי פלנט ומצלמה במיליון דולר וצורך להנציח את כל אפריקה ב21 יום , לאלה הוא אפילו לא היה מהנהן . יצא שרק אני וזהר היינו בחברה שלו . לא שאלתי אבל נראה לי שכבר 16 שנה .
פעם , כשסוף סוף באמת גנבו לאיזה תייר מזדמן בחדר ת'מצלמה שלו , וההוא אולי בגלל שהוא היה אמריקאי , היה לו מספיק עזוז להאשים אותי ואת זהר (שכהרגלינו רק ישבנו ובהינו בתגובה). בראין, שהיה עד לכל זה , כמעט הרג אותו מעצבים . מה זה עשה לנו כבוד .
עברו איזה חודשיים . אפילו אני וזהר ואפילו כל הגאנג'ה מאוגנדה כבר לא יכולנו יותר מרב שעמום. לי בדיוק נהיו פלאשים שאולי הגיע הזמן שאני יעשה משהו עם המוח שלי שלא הפסיק לטחון , ושאולי אני אשלח אותו לאוניברסיטה . שיהיה לו על מה לחשוב (חוץ מעל כמה העולם גנוב) וגם שבהזדמנות חגיגית זו , כשהמוח שלי באוניברסיטה, ייצא לי להתערבב קצת עם המין הנשי , דבר שלא קרה כבר כמה וכמה זמן - לא פלא בהתחשב במצבי .
זהר ? לא נראה לי שדווקא אוניברסיטה היה בראש שלו , אבל גם הרגיש בשל לעזוב.
קנינו 5 קילו גאנג'ה- יו ג'י פיור הכי פיור שיש ( אחרי חדשיים במומבסה כבר ידענו מי מה מו ) פוררנו אותה דק דק , דחסנו אותה מתחת לרגליים של המיטות של הניו קניה לודג' , קצת בהשראת כל סוחרי התה שיצא לנו לבהות בהם ממקדם (מסתבר שלא בכדי) . ובסוף אחרי הרבה התלבטויות ,תפרנו את זה לתוך השק שינה , יצא מקצועי ברמות . הייתי מה זה גאה.
אם חושבים על זה , באמת נסענו להביא חסה ממומבסה .
נשאר רק להיפרד מבראין (ולעשות עליה ).
תשע בערב , התייצבנו כמו גדולים ב BAGDAD -.
חדשיים אנחנו במומבסה , 16 שנים שבראיין פה . פעם ראשונה שמישהו בא לבקר אותו בדרינקים . וזה לא שלא ידעו איפה למצוא אותו .
בראיין , מה זה התרגש .
האמת שגם אנחנו .
הזמין אותנו לבירה , הציג את כל הבחורינות שעד עכשיו שמענו עליהם רק בסיפורים . דווקא חמודות , אולי אפילו לא כאלה תחמניות כמו שדימינתי .
הזמין עוד סיבוב .בא טוב הסוטול הזה של הבירות אחרי חודשים של או ג'י פיור .
זה גם מביא לדבר במקום לבהות , שבסך הכל זה לא רעיון רע , לפעמים .היה ממש נחמד .
בבירה הרביעית המכרות שלו כבר התפזרו לזרועות גברים אחרים , או המשיכו לבר הבא . לאן שבראין היה מצטרף ביום רגיל .אבל היום לא .
בחמישית זהר הולך להשתין . נשארנו רק אני ובריאן , אווירה חגיגית באוויר . בראיין ממש מתרגש (אולי גם אני) הוא מרגיש צורך לומר משהו .לא סתם לקשקש .משהו חשוב, עם משמעות .
משהו אבהי כזה , עיצה לחיים .
הדבר היחיד שהוא הבין , יודע בודאות , בטוח שזה עוזר , ושאם אני אדע , יעזור גם לי…
אני בשל לשמוע - בטח, למה לא ?
אז ככה, כשאתה שותה בירות הכי חשוב להתאפק כמה שיותר עם ההשתנה הראשונה . ברגע שספתחת , הלך עליך , אתה חייב להשתין כל דקה .
זהו , זה התובנה שבראין הגיע אליה בחמישים שנה שהוא מסתובב בעולם הגנוב הזה.
אני מצד שני, עוד לא הגעתי בינתיים לשום תובנה, אז מי אני שאתלונן \ אזלזל ?
אמרתי תודה . זה גם נראה לי נכון ,מה שהוא אמר , וגם העיקר הכוונה , והייתה לו מה זה כוונה טובה .
אחרי זה זהר חזר . אמרנו שלום פעם אחרונה לבראין , חזרנו לניו קניה לודג' , אספנו את התיקים , כולל השק שינה המשופצר , וטסנו חזרה לארץ כמו גדולים .
שנתיים לקח לנו ליטחון את כל היו ג'י פיור שהבאנו . וכשהוא נגמר העמדנו דור שני מזרעי הראשון , לתפארת מדינת ישראל (וגדות הירקון) . שנה אחרי זה כבר חמסו לנו את הזולה עוד לפני שהיא הבשילה (ימך שמם ) אז סתם קנינו פארש מסיני - לא נורא.
בהדרגה , או ככל שהלכתי והתערבבתי באוניברסיטה , או שמא הפכתי לחלק לגיטימי מהמין האנושי, התחלתי גם לשתות בירות על בסיס קבוע . יצא שבהיתי פחות ודיברתי יותר . שזה גם בסדר .
תובנות חדשות באו והלכו . הכל זמני (בודהה אמר) ותובנות , על אחת כמה וכמה .
אבל העיצה הזאת של בראיין , זה אשכרה אמת מוחלטת . זה גם נכון תמיד , זה גם עוזר.
הלוואי היו (נותנים לי) עוד כאילו .
ובראיין , בלי שום קשר - איזה בן אדם זהב . נשמה .